מרעי נ' אמיר בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי בקשה למתן רשות ערעור שהגיש המבקש – החייב, על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ מירב כפיר מיום 22.3.11, בתיק הוצל"פ 01-96126-58-6, לפיה נקבע כי צו התשלומים החודשי של המבקש יעמוד החל מיום 1.4.11 ע"ס של 10,000 ₪. כן נקבע כי החל מיום 1.6.11, יעמוד צו התשלומים ע"ס של 18,000 ₪, אלא אם עד לאותה עת יומצא לתיק אישור הזכויות בגין המקרקעין שבבעלותו.

ביום 19.5.11, ניתנה על ידי החלטה בבקשה לעיכוב הליכים שהגיש המבקש לפיה הוריתי כי מיום 1.4.11, ועד להחלטה אחרת ישלם המבקש סך של 5,000 ₪, לחודש וישלים הפיגורים לאלתר.

הנימוקים שעמדו בבסיס החלטת הרשמת בקביעת גובה צו התשלומים, הינם כדלקמן:

כנגד המבקש פתוחים 37 תיקים בהיקף של 4,700,000 ₪.

עד היום שילם המבקש 650 ₪ לחודש בלבד ולא עדכן את לשכת ההוצל"פ בכך שהוא התמנה כיושב ראש מועצה ושכרו עומד היום ומזה תקופת מה על סך של כ – 17,000 ₪, נטו.

מחקירת היכולת שנערכה למבקש עולה כי הנתונים שנמסרו בשאלון אינם מדויקים וכי הוצאות התא המשפחתי עומדות על סך של כ-8,500 ₪ בלבד, כאשר בתוך הוצאות אלה ישנן הוצאות מופרזות בגין כלכלה, וזאת לדבריו בשל היותו ראש המועצה והצורך לארח אנשים שונים.

המבקש לא ידע לציין מהו גובה הכנסותיהם של ילדיו הבגירים המתגוררים עימו בדירה ומכיוון שהוא מכלכל אותם יש לצרף את יכולת השתכרותם להכנסות התא המשפחתי.

בבעלות המבקש נכס מקרקעין עליו בנוי ביתו של המבקש וכן יחידות דיור נוספות בהם מתגוררים ילדיו.

מחקירת היכולת שנערכה למבקש עולה כי אף אם תישמר רמת החיים של המבקש ואף אם ייגרע ממנה במעט בשל הוצאות רבות בגין כלכלה, עדיין יכול המבקש לעמוד בצו תשלומים של 10,000 ₪ בחודש.

במסגרת בקשתו מלין המבקש על גובה צו התשלומים כפי שנקבע לו ועותר כי אורה על הפחתתו עד כדי סך של 3,000 ₪.

בהתאם להחלטתי מיום 5.5.11, הוגשו בפניי תגובות מטעם המשיבים 1, 20, 22 , ו -23. המשיבים כולם כאחר עותרים לדחיית הבקשה.

מטעם המבקש הוגשה הודעה על צירוף מסמכים, אליה צורף מכתב מיום 2.5.11, מאת המועצה המקומית פרדיס לפיו המבקש משלם החזר חודשי עבור הלוואה מהרשות בסך 2,194 ₪ לחודש. כאשר יתרת סכום ההלוואה הינו בסך 70,208 ₪, ותאריך פירעון ההלוואה הינו 11/2013. כן צירף המבקש להודעה הסכם פיתוח שנחתם בינו לבין מנהל מקרקעי ישראל ביום 30.4.1980.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שבפניי, ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי כי דינה של הבקשה למתן רשות ערעור להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

כפי שעולה מהמסמכים שבפניי, החלטתה של הרשמת הנכבדה הינה מנומקת ומפורטת וניתנה על בסיס הנתונים שעלו מחקירת היכולת של המבקש, ולפיכך לא מצאתי מקום להתערב בה.

כמו הרשמת הנכבדה, גם אני כשלעצמי סבור כי הוצאות הכלכלה כפי שנטענו על ידי המבקש הינו גבוהות ומופרזות למדי. חייב דוגמת המבקש אשר על שכמו רובץ חוב כה גבוה, אינו אמור לארח אנשים בביתו בעלות חודשית העולה כדי אלפי שקלים וליתן מתנות אף הן באלפי שקלים ב – 30 חתונות בחודש, יהא תפקידו אשר יהא. כך גם לעניין הוצאות העישון של המבקש העולות לדבריו כדי 1,200 ₪.

במסגרת בקשתו מתעלם המבקש מהעובדה שלא פורטה על ידו הכנסת שני ילדיו הבגירים הגרים עימו , חרף כך שאישר כי אלה עובדים לפרנסתם.

בשקלול הוצאות הארנונה, המים, החשמל (הרשום על שם בנו של המבקש), הלוואת המבקש מהמועצה וכן כלכלת הבית המופרזת, הנני סבור כי חיוב בצו תשלום בסך 10,000 ₪, לחודש הינו סביר בנסיבות העניין ואין להתערב בו.

ואולם, מצאתי לקבל את בקשתו של המבקש לעניין רכיב החלטת הרשמת בדבר הגדלת צו התשלומים לכדי סך של 18,000 ₪, ככל שלא יומצא על ידו אישור זכויות מהמינהל. אקדים ואציין כי הסכם הפיתוח אשר צורף על ידי המבקש אינו אישור זכויות ועל המבקש להמציא אישור זכויות כדין לתיק ההוצל"פ בתוך 30 ימים מהיום.

עם זאת אינני סבור כי יש לקשור בין המצאת אישור הזכויות לגובה צו התשלומים החודשי שהרי זה אמור להיות מבוסס אך על יכולתו הכלכלית של המבקש ולא כסנקציה בגין אי המצאת מסמכים.